February 2017
February 15, 2017
February 15, 2017
דעה אישית/חקיקה 2017
מעורבות של שלטון מרכזי מצמצמת את חופש הפעולה הכלכלי הפרטי, בפרט בשימוש במסים וגזירות, וכך היא מכוונת את פעילות הסקטור העסקי, משפיעה על שיקוליו ועל סדר עדיפויותיו
כל כלכלן ואף שאינו כלכלן מבין, שכאשר מוטל נטל מס במובנו המעשי – חליבת כספי הציבור, כבד יותר ושבסיסו הולך ומתרחב, תשתבש לה יותר הפעילות העסקית ותהיה תלותית יותר ברשות המרכזית ובגחמותיה. וכך הופכת הרשות להיות סקטור רב כוח כלכלי צנטרליסטי, שמכוון את פעילות המשק לפי החלטותיו הפוליטיות ולא עוד סקטור משני שנועד להבטיח שרות וחופש פעולה מירבי לציבור. נכון מנסיוני לומר, שהסדרה שלטונית (חקיקה) נועדה להביא לחופש פעולה וזרימה עסקית חלקה עבור הריבון (האזרחים), לצד שמירה על סדרי עדיפויות בתחומים הכרחיים
חוקי ההתייעלות הכלכלית שבאו עלינו בשנים האחרונות צבועים בצבעים של שליחת ידיים לכיסים, עם נטיה של חמדנות והשגת שררה שלטונית, ולא ממש בצבעי יעילות כלכלית או תקינות מינהלית. וכך, נמצאת יד כל אחד המבקש לפעול באורח בלתי תלוי ולפי עדיפויותיו, קצרה ומכוונת למקום שעליו לסגת מתוכניותיו ולהתאימן, כאילו היו אלה דרישות פריץ שאינו יודע שובע
בקיצור, האוצר “שלנו” פועל כמחלבה, והדבר לא יאפשר צמיחה עצמאית למשק, כפי שצריך לקרות. ומאחר שאין ביכולתו של האוצר לנהל עסקים אזי ברור, שאת המחיר משלם המשק בסירבול ובהאטה כלכלית
ימים יגידו